בדידות בגיל המבוגר: איך שוברים את הבידוד ובונים מחדש קשרים משמעותיים
בדידות משפיעה על הבריאות לא פחות מהרגלים מזיקים. כך מזהים אותה אצל הורים מבוגרים, ואילו דרכים פשוטות עוזרות לחזור למעגל החברתי.
הילדים גדלו ועברו לגור בערים אחרות, בן הזוג נפטר, חברים ותיקים כבר לא יוצאים מהבית כמו פעם, והיום מתארך. בדידות היא אחת התופעות השקטות והנפוצות של הגיל השלישי, והיא לא תמיד נראית מבחוץ. אדם יכול להיות מוקף במשפחה בחגים ובכל זאת להרגיש לבד ברוב ימות השבוע. ההכרה בכך שבדידות היא בעיה אמיתית, עם השלכות על הבריאות הגופנית והנפשית, היא הצעד הראשון בדרך להתמודדות איתה.
בדידות היא לא רק תחושה
אנשי מקצוע מתייחסים כיום לבדידות כגורם סיכון של ממש. מחקרים רבים מצאו קשר בין בדידות מתמשכת לבין דיכאון, ירידה קוגניטיבית, הפרעות שינה ואף מחלות לב. אנשים בודדים נוטים לעיתים גם להזניח תזונה, פעילות גופנית ומעקב רפואי, משום שאין מי שיעודד אותם או ישים לב לשינויים.
חשוב להבחין בין בדידות לבין לבד. יש אנשים שחיים לבד ונהנים מהשקט ומהעצמאות, ויש אנשים שגרים עם בן זוג או עם ילדים ובכל זאת מרגישים שאין מי שמבין אותם. הבדידות היא התחושה שהקשרים הקיימים אינם מספקים את הצורך בקרבה, בשיחה ובשייכות.
בגיל השלישי יש כמה נקודות מפנה שמגבירות את הסיכון: יציאה לגמלאות ואובדן המעגל החברתי של העבודה, פטירת בן זוג, ירידה בשמיעה או בניידות, הפסקת נהיגה ומעבר דירה. כל אחד מהשינויים האלה עלול לצמצם את המגע עם העולם.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
מבוגרים רבים לא יגידו במפורש שהם בודדים. לעיתים יש בכך מבוכה, ולעיתים חשש להטריד את הילדים העסוקים. לכן כדאי לשים לב לסימנים עקיפים:
- ירידה בעניין בפעילויות שבעבר נהנו מהן
- שיחות טלפון ארוכות במיוחד, או לחילופין הימנעות משיחות
- הזנחה של המראה החיצוני, של הבית או של הארוחות
- שינויים בשינה, עייפות מתמשכת או עצבנות
- תלונות גופניות חוזרות בלי הסבר ברור
חלק מהסימנים האלה עשויים להעיד גם על דיכאון או על בעיה רפואית אחרת. אם הם נמשכים, כדאי לעודד פנייה לרופא המשפחה, שיוכל להעריך את המצב ולהפנות לגורם מקצועי מתאים כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי.
מה המשפחה יכולה לעשות
המשפחה היא לרוב מקור התמיכה החשוב ביותר, אבל אין צורך להפוך לשומרי ראש. לעיתים שיחת טלפון קבועה, באותה שעה בכל יום, יוצרת עוגן משמעותי. גם הודעה קצרה עם תמונה של הנכדים, הזמנה לארוחת שישי או בקשה לעצה במתכון שהסבתא מכינה הכי טוב, יוצרות תחושה של מעורבות וחשיבות.
כדאי להימנע מגישה שמתייחסת להורה כאל מי שצריך רק לקבל עזרה. אנשים מבוגרים רוצים להרגיש שהם גם נותנים. לבקש מסבא לעזור לנכד בשיעורי היסטוריה, לשתף את סבתא בהחלטה משפחתית או להזמין אותם לספר סיפורים מהעבר, כל אלה מחזקים את תחושת הערך העצמי.
כשהמשפחה גרה רחוק, שיחות וידאו יכולות לגשר על המרחק. ייתכן שיהיה צורך ללמד את ההורה להשתמש באפליקציה, אבל ההשקעה הזו מחזירה את עצמה מהר מאוד.
מסגרות בקהילה שמחכות לכם
בכל רחבי הארץ פועלות מסגרות רבות לגיל השלישי, ולא תמיד המבוגרים או המשפחות מכירים אותן. מועדונים לגמלאים, מרכזים קהילתיים ומתנ״סים מציעים חוגים, הרצאות, טיולים ומפגשים חברתיים. מרכזי יום מציעים מסגרת מובנית יותר, הכוללת לעיתים גם ארוחות, הסעות ופעילות טיפולית.
אוניברסיטאות ומכללות פותחות קורסים ייעודיים לגמלאים, ויש גם תוכניות לימוד בבתי כנסת, בספריות ובמוסדות תרבות. מקהלה, חוג ציור, קבוצת הליכה או סדנת כתיבה הם לא רק תחביב, אלא גם דרך להכיר אנשים חדשים עם תחומי עניין משותפים.
המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית יכולה לרוב לכוון למסגרות באזור ולסייע בבדיקת זכאות לשירותים שונים. כדאי לפנות אליה ולשאול, גם אם נדמה שהמצב לא קשה במיוחד.
התנדבות: לתת ולקבל
אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא התנדבות. גמלאים רבים מביאים איתם ניסיון חיים, מקצוע וזמן פנוי, ויש לא מעט ארגונים שזקוקים בדיוק לזה: עזרה לתלמידים בקריאה, ליווי עולים חדשים, חלוקת מזון, הדרכה במוזיאונים או תמיכה בבתי חולים.
ההתנדבות מעניקה לא רק מפגש עם אנשים, אלא גם תחושה של משמעות ושל שגרה. יש סיבה לקום בבוקר, להתלבש ולצאת מהבית. רבים מהמתנדבים מספרים שהם מקבלים הרבה יותר ממה שהם נותנים, ושנוצרים קשרים אמיתיים עם המתנדבים האחרים ועם האנשים שהם פוגשים.
כדאי להתחיל בהיקף קטן, למשל בוקר אחד בשבוע, ולבחור תחום שמתחבר לכישורים ולתחומי העניין. כך גדל הסיכוי להתמיד וליהנות.
להתגבר על המכשולים המעשיים
לפעמים הרצון קיים, אבל המכשולים המעשיים מונעים את היציאה מהבית. קושי בניידות, ירידה בשמיעה או בראייה, היעדר תחבורה נוחה או חשש מהלא נודע עלולים להשאיר את המבוגר בבית. טיפול בבעיות האלה הוא חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם הבדידות.
מכשיר שמיעה מותאם יכול להחזיר אדם לשיחות שהוא כבר ויתר עליהן. הסעה מאורגנת של המועדון או מונית קבועה יכולות לפתור את בעיית התחבורה. ולפעמים פשוט צריך מישהו שילווה בפעם הראשונה, יכיר את המקום ויעזור לשבור את הקרח.
גם בעלי חיים יכולים להיות מקור לחברה ולשגרה, אם המצב הבריאותי מאפשר זאת. כלב קטן ורגוע או חתול מבוגר מעניקים נוכחות חמה בבית, ובמקרה של כלב גם סיבה לצאת לטיול ולפגוש שכנים.
בדידות בגיל המבוגר איננה גזירה. שילוב של מעורבות משפחתית, מסגרות קהילתיות, התנדבות וטיפול במכשולים המעשיים יכול להחזיר את השמחה ואת תחושת השייכות. לפעמים הצעד הראשון הוא רק שיחת טלפון אחת, אבל ממנו יכולה להתחיל דרך חדשה.