תקיעה, שברים, תרועה: מה מסתתר מאחורי קולות השופר של ראש השנה
מדוע תוקעים בשופר, מה ההבדל בין תקיעה, שברים ותרועה, וכיצד נולד המנהג של מאה קולות? מדריך לאחד הרגעים המרגשים בלוח השנה היהודי.
יש רגע אחד בשנה שבו בית הכנסת כולו משתתק. מאות אנשים עומדים, ילדים מורמים על כתפיים, ואדם אחד מצמיד לשפתיו קרן של איל. הקול שבוקע ממנה אינו מנגינה ואינו מילים, ובכל זאת מעטים הצלילים שמעוררים רגש עז כל כך. תקיעת השופר היא המצווה המרכזית של ראש השנה, עד כדי כך שהתורה אינה מכנה את החג ״ראש השנה״ כלל, אלא ״יום תרועה״. מה פירוש הקולות, מדוע תוקעים דווקא כך, ומה כדאי לדעת לפני שמגיעים לשמוע?
יום תרועה: המקור בתורה
התורה מקדישה לחג פסוקים ספורים בלבד. בספר ויקרא הוא נקרא ״זיכרון תרועה״, ובספר במדבר ״יום תרועה יהיה לכם״. הטקסט אינו מסביר מהי התרועה, במה מריעים ומדוע. את הפרטים השלימו חכמים, שלמדו מפסוקים אחרים שהכוונה לתקיעה בשופר, ושלפני כל תרועה ואחריה צריכה לבוא תקיעה פשוטה.
המצווה, על פי ההלכה, היא השמיעה. לכן נוסח הברכה הוא ״לשמוע קול שופר״, ולא ״לתקוע בשופר״. התוקע, המכונה בעל תוקע, מוציא את הציבור כולו ידי חובה, ובלבד שהוא מתכוון לכך והם מתכוונים לשמוע.
שלושה קולות ומחלוקת אחת
הקול הראשון, התקיעה, הוא צליל אחד ארוך וחלק. עליו אין ויכוח. השאלה היא מהי אותה ״תרועה״ שהתורה מדברת עליה. חכמי התלמוד ידעו שמדובר בקול של בכי, אך הסתפקו באיזה בכי: אנחות ארוכות ושבורות, כאדם הגונח מלב כבד, או יבבות קצרות ומהירות, כאדם המתייפח.
מן הספק נולדו שני קולות. השברים הם שלושה צלילים בינוניים, קטועים, כמו אנחות. התרועה, כפי שהיא מכונה היום, היא רצף של תשעה צלילים קצרצרים. ואולי, אמרו, הבכי האמיתי הוא שניהם יחד: קודם האנחה ואחריה היבבה.
כדי לצאת ידי כל האפשרויות תוקעים שלושה צירופים: תקיעה, שברים ותרועה, תקיעה. תקיעה, שברים, תקיעה. תקיעה, תרועה, תקיעה. בסידורים הם מסומנים בראשי התיבות תשר״ת, תש״ת ותר״ת. את הסדרה חותמת תקיעה גדולה, ארוכה ככל שנשימתו של התוקע מאפשרת.
למה תוקעים: מהמלכת מלך ועד שעון מעורר
התורה אינה נותנת טעם למצווה, והדורות מילאו את החלל בפירושים. רב סעדיה גאון מנה עשרה טעמים. בין המוכרים שבהם: ראש השנה הוא יום הכתרתו של הבורא למלך, ובהכתרת מלך תוקעים בשופרות. השופר מזכיר את מעמד הר סיני, שבו נשמע ״קול שופר חזק מאוד״. והוא מזכיר את עקדת יצחק, שבסופה הוקרב איל שנאחז בסבך בקרניו.
הרמב״ם הציע קריאה אחרת, פסיכולוגית כמעט. לדבריו יש בתקיעה רמז: עורו ישנים משנתכם, חפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. השופר הוא שעון מעורר לנפש שנרדמה בשגרה.
ויש מי שמוצא את המשמעות דווקא בהיעדר המילים. אחרי חודש של סליחות ותפילות ארוכות מגיע רגע שבו הלשון נגמרת, ונשאר רק קול פשוט, כמו בכי של ילד שאינו צריך להסביר מה כואב לו.
ממה עשוי שופר, ומה פוסל אותו
השופר המוכר הוא קרן איל מעוקלת, זכר לעקדה. כשר גם שופר מקרניהם של בעלי חיים טהורים אחרים, כמו יעל, ובקהילות תימן נהוג שופר ארוך ומסולסל מקרן של אנטילופה. קרן של פרה אינה משמשת לתקיעה, בין השאר משום שהיא מזכירה את חטא העגל.
הכנת שופר היא מלאכה של ממש. מרוקנים את הקרן מהעצם שבתוכה, מחממים ומיישרים את הקצה הצר, קודחים בו פתח ומלטשים. אין בשופר פיה נפרדת, ואת הקול מפיקים ברטט השפתיים, כמו בחצוצרה. שופר סדוק או נקוב עלול להיפסל, ולכן כדאי לקנות ממקור אמין ולבדוק אותו היטב.
לשופרות גדלים וצלילים שונים. שופר קטן משמיע קול גבוה וחד, ושופר ארוך קול עמוק ומהדהד. אין בכך הבדל הלכתי, רק עניין של טעם ושל מסורת משפחתית.
מי שרוצה ללמוד לתקוע יגלה שזה קשה פחות ממה שנדמה, אך דורש תרגול. בוחרים שופר שהפתח שלו מתאים לשפתיים, מתחילים בצליל יציב אחד, ורק אחר כך עוברים לשברים ולתרועה.
מתי תוקעים: סדר התקיעות ומאה הקולות
התקיעות נעשות ביום ולא בלילה, במהלך תפילת הבוקר של החג. סדרה ראשונה נשמעת אחרי קריאת התורה, והיא מכונה תקיעות דמיושב. סדרות נוספות משולבות בתפילת מוסף, סביב שלוש ברכותיה המיוחדות: מלכויות, זיכרונות ושופרות. מנהג רוב הקהילות הוא להשלים בסך הכול מאה קולות.
לצד התוקע עומד מקריא, שאומר בקול את שם הצליל הבא כדי שלא תיפול טעות. הקהל שותק, ונהוג שלא לדבר מתחילת התקיעות ועד סופן. גם מי שאינו נשאר לכל התפילה יכול להגיע לתקיעות בלבד, ובבתי כנסת רבים מפרסמים מראש את השעה המשוערת.
כשהיום הראשון של ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בו, והתקיעות נשמעות רק ביום השני של החג. מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת, כמו חולים, מאושפזים ויולדות, יכול ברוב המקומות לבקש שתוקע יגיע אליו, ובשכונות רבות מתקיימות גם תקיעות פתוחות בגינות ובחצרות.
השופר שלפני החג ואחריו
קולו של השופר אינו מוגבל ליומיים של ראש השנה. במנהג האשכנזי תוקעים תקיעות קצרות בכל בוקר של חודש אלול, כהכנה והתעוררות, ובקהילות ספרדיות רבות נשמע השופר במהלך אמירת הסליחות. ובצאת יום הכיפורים, בסיום תפילת נעילה, חותמת תקיעה ארוכה את הצום ואת עשרת ימי התשובה כולם.
כמה עצות למי שמגיע לשמוע, אולי לראשונה:
- בררו מראש מתי צפויות התקיעות. בדרך כלל הן באמצע הבוקר, ולא בתחילת התפילה.
- הכינו את הילדים. הקול חזק ומפתיע, וסיפור קצר מראש הופך בהלה לציפייה.
- עמדו במקום שבו שומעים היטב. ההלכה מדברת על שמיעת קול השופר עצמו, לא ההד שלו.
- הקדישו את הרגע למחשבה אחת: ממה הייתם רוצים להתעורר השנה.
השופר הוא כלי הנגינה הפשוט ביותר שאפשר לדמיין, קרן חלולה ותו לא, וייתכן שזה סוד כוחו. במקום שבו המילים רבות כל כך, הוא מזכיר שלפעמים הדבר הנכון לומר הוא קול אחד, ארוך ונקי, ואחריו שתיקה.